מי קרא לי? פוסט על קריאת ספרים

 
כל מי שתשאלו "מה הדרך הטובה ביותר להעשיר את אוצר המילים?" יענה לכם- קריאת ספרים. ואני לגמרי מסכימה.

Image courtesy of Phaitoon at FreeDigitalPhotos.net

היתרונות של קריאת ספרים הם עצומים- עד כדי כך שהעשרת השפה מבחינתי כאן היא רק ערך מוסף. הספרים חושפים את הילדים לעולם שלם של מראות, דמיונות ורגשות שלא בהכרח נוכל לחשוף אותם אליהם ביומיום. קחו לדוגמא - שלג. הנה עולם שלם שילד תל אביבי ממוצע לא יהיה חשוף אליו עד שההורים שלו יחליטו לקחת אותו לאיזה טיולון בחרמון- ובמקום לחכות שזה יקרה, הוא יכול פשוט להוציא ספר על שלג מהארון, גם בימים של חמסין.  
מלבד זאת, התייחסות לעולם הכתב היא כבר בעצמה סוג של הכנה לכיתה א. ילד שגדל בבית אורייני שמקריאים בו ספרים ומכבדים בו ספרים, יהיה ילד בעל סיכוי גדול יותר לרכוש השכלה גבוהה, ולקרוא ספרים בעצמו כשיהיה גדול.
וכמובן שדרך ספרים אפשר לפתח שיחות מעניינות, להסביר ולתווך דברים לילדים (הדוגמא הכי פשוטה- כל הורה שבקרוב מביא אח קטן לילדו דואג לפני הכל לקנות ספר על הצטרפות תינוק חדש למשפחה), ולחוות זמן איכות אמיתי, שקט ונינוח איתם.

א ב ל . . .

את התמונה היפה הזאת שציירתי בהחלט לא פשוט ליישם בבית. במיוחד לא כשיש יותר מילד אחד. ובמיוחד לא כששעת הסיפור המיתולוגית היא לפני השינה וכשזה מגיע אחרי ארוחת ערב (לא בא לי חביתה!!), מקלחת (לא בא לי להתקלח! לא בא לי לצאת מהמקלחת!!), צחצוח שיניים (בא לי לצחצח לבד!!), לבישת פיג'מה (לא רוצה של קיטי רוצה של דורה!!)- אין מצב לשבת ברגוע איתם ולעשות קולות מצחיקים. לכן אני כותבת כל מיני אופציות, ותבחרו מה עובד אצלכם.



עכשיו לכו תקראו סיפור בנחת...

אז - איך לקרוא סיפור?

-         לבחור שעה נוחה: לא חייבים להקריא סיפור לפני השינה דווקא. אפשר, למשל, לקרוא סיפורים בשבתות בבוקר או אחרי הצהריים. בימי חול, אפשר כשחוזרים מהגן (אם אתם חוזרים הבייתה), או מהחוג (אם יש קצת זמן). אצלנו, כשחוזרים מהגן יש לנו מנהג- אני מכינה קפה לי ומיץ לילדה, ואנחנו יושבות בסלון וקוראות סיפור. (ברורררר שלא כל יום, אבל בימים שחם מאוד או קר מאוד זה ממש כיף).

-         לאלתר: לא חייבים (ואני אומרת את זה תוך כדי סיכון גדול שינשלו אותי מהמקצוע) להיצמד לטקסט כל פעם! אפשר להיות גמישים ולהתאים את התוכן לסבלנות שיש באותו רגע לילד/לכם, לגיל של הילד, לאורך הסיפור ולכמה זמן יש לכם. חשוב כן להקפיד שהילד ישמע גם את הטקסט המקורי, כמובן.

-         להקריא את אותו סיפור כמה פעמים: המון פעמים. כל פעם שילד שומע סיפור, הוא לומד משהו חדש. פעם אחת זו מילה חדשה, פעם שנייה זה רגש או פתרון של בעיה, פעם שלישית נגלה לפניו משהו חדש בציור. כשמקריאים אותו ספר כמה פעמים, זה נותן גם לנו את האפשרות להסב את תשומת ליבם של הילדים בכל פעם למשהו חדש.

-         להתנהג בתיאטרליות מוגזמת: לא להתבייש לתת לשחקן הנסתר שבכם במה. במיוחד עם ילדים קטנטנים, שמאבדים סבלנות מהר, השתמשו בכל הארסנל של ה-וואו! תראה!! מה קרה!! כולל הבעות פנים ומחוות ידיים... עם הגדולים יותר, אתם מוזמנים להשתמש בקולות שונים, זה ממש מגניב עבורם.

-         לשתף את הילדים: יש מונח שנקרא "קריאה דיאלוגית". זו שיטה לקריאת סיפורים, שמחקרים בדקו ומצאו שהיא אפקטיבית מבחינת רכישת אוצר מילים ולמידה חברתית אצל ילדים. מהות השיטה היא בעצם- דיאלוג ביניכם ובין הילדים בזמן קריאת הסיפור. זה עובד ככה: בכל עמוד, אתם בוחרים להתייחס לדבר אחד, ולספר/לשאול עליו את הילד.
דוגמאות לשיתוף הילדים:
** בכריכה- "אתה זוכר איך קוראים לספר הזה?", או בגיל מאוחר יותר- "אתה זוכר על מה הסיפור מספר?".
** עמוד ראשון- התייחסו לדמויות, לבעיה ("איך קוראים לילד הזה / דג הזה / חיה הזאת?", או בגיל מאוחר יותר- "זוכר איך קוראים לגיבור שלנו?" או- "זוכר מה הבעיה שלו בספר הזה?").
** עמוד נוסף- התייחסו לציור ("תראה איזה ג'ונגל גדול! / ים ענק!" ובגיל מאוחר יותר- "תראה את חיות הג'ונגל האלה, אתה יודע מי עוד גר בג'ונגל?").
** באחד העמודים- הסבירו מילה ממישלב גבוה ("אתה יודע מה זה דממה? דממה זה שקט", או בגיל מאוחר יותר- "אתה יודע מה המילה הנרדפת לדממה? שקט").
** באחד העמודים- התייחסו לרגש ("תראה, הוא פוחד / עצוב / כועס" או בגיל מאוחר יותר- "אתה יודע למה הוא פוחד / עצוב / כועס?").
** באחד העמודים- נסו להיזכר מה יקרה עכשיו ("אתה זוכר מי בא לעזור לו?" או בגיל מאוחר יותר- "אתה זוכר איך נפתרת הבעיה / מה קורה עכשיו?").
** באחד מהעמודים- קשרו את הסיפור לחיים של הילד ("תראה, הנה כלב, כמו של סבתא" או בגיל מאוחר יותר- "זוכר שגם אתה רצית פעם משהו שלא יכולת להשיג?" או, "זוכר שאתמול גם אנחנו רבנו? איך פתרנו את הבעיה?").
** ובסוף- תנו סיכום קטן, סיפור עליכם בתור ילדים, או ספרו איך אתם מרגישים כלפי הסיפור הזה ("איזה כיף שהם חברים טובים", או בגילאים מתקדמים יותר – "כשאני הייתי ילדה מאוד אהבתי את הסיפור הזה / הסיפור הזה מרגש אותי כי הוא מזכיר לי...").

Image courtesy of jannoon028 at FreeDigitalPhotos.net

  
יש אנשים שמרגישים שזה "או הכל או כלום", כלומר- אצלנו בבית אין זמן לזה, או לי אין סבלנות לזה, או הילדים שלי לא אוהבים לשמוע סיפורים.
אז בבקשה,

* תנו לעצמכם קרדיט על הפעמים שזה כן מצליח! *

גם אם רק ישבתם והסתכלתם על התמונות במשך חצי דקה.
גם אם רק פעם בחודש אתם מגיעים לזה.
גם אם אתם מספרים סיפורים שמתאימים לגדול והקטנים "נגררים".

זה הרבה יותר מכלום!

בעיות נפוצות:

-         הילד לא יושב!
* נסו להתחיל בשעה רגועה, כשהוא לא עייף. שבת בבוקר יכולה להיות הזדמנות טובה.
* אפשר לנסות כשהילד שותה או מנשנש משהו (לא באמצע ארוחת צהריים אבל כן לתת לו להחזיק איזה בקבוק שתייה או פרי). אם הוא יושב בכיסא אוכל, עוד יותר טוב. ככה אין לו לאן לברוח ☺
* התחילו עם ספרים מאוד פשוטים ומאוד מעניינים, שיש בהם רגש חזק. רוב הילדים מגיבים מגיל צעיר מאוד לספרים שבהם רואים ילד בוכה, עצוב או כועס (למשל- "מעשה בחמישה בלונים" / מרים רות, "אמה בוכה" / יוטה באואר, "את זה!" / נירה הראל).
* הקריאו ספרים שיש בהם עניין, כמו פינוקי בו הילד צריך להרים את הלשוניות. מצד שני, אם אתם רואים שזה יותר מידי מסיח את דעתו של הילד- דווקא הימנעו מספרים עם אטרקציות.
* תנו דרור לתיאטרליות, הציגו בפני הילד את הסיפור באופן קצר וקולע ("וואו תראה מה יש פה!", "ופתאום מי הגיע??", "תראה כמה הוא עצוב...").

-         לילד נמאס באמצע!
* בחרו סיפורים שידברו אל הילד. אם הוא מאוד בעניין של חיות, קחו ספר שיש בו חיות שונות, כמו "איילת מטיילת" / רינת הופר. אם הילדה בענייני מאכלים, קחו סיפור כמו "הזחל הרעב" / אריק קרל.
* קראו את הסיפור בעצמכם, לפני ההקראה. כך תוכלו לעשות "פרומו"- "חכה, תראה מי מגיע עכשיו!!".
* בחרו סיפור שמדבר אליכם. אם הסיפור טיפשי או משעמם בעיניכם, בטח לא תעבירו מסר של עניין לילד.

-         הילד רק רוצה לספר בעצמו!
* מעולה, אבל בתורות. פעם אמא, פעם אתה. זה יכול להיות יום אמא / יום הילד, או באותה פעם.

-         יש גילאים שונים בבית!
* הכי טוב, כמובן, זה לספר לכל אחד סיפור שמתאים לו. לא בדיוק משימה אפשרית. אפשר לעשות רוטציות, כשבכל יום ילד אחד בוחר סיפור. ולדעת שבכל הקראה יש ערכים מוספים לכולם. אם, נניח, מקריאים את "פינוקי" כשיש בחדר גם ילד בן שש, הגדול יכול למצוא אותיות מסוימות, "ללמד" את הקטן מושגים כמו חווה/אורווה, או סתם ליהנות מההרגשה שהוא כבר ממש ילד ענק. ואם מקריאים סיפור לילד גדול כשיש פעוט בסביבה, עצם זה שהוא שומע סיפור, שיש התייחסות למילים או תמונות מסוימות ובכלל האווירה- תורמת גם לו.

ספרים מומלצים לפי גילאים:

* זו כמובן רשימה קטנטנה וחלקית ביותר. רק להתחיל איתה ולהמשיך עד אינסוף... *

Image courtesy of Sicha Pongjivanich at FreeDigitalPhotos.net

-         קטנטנים (עד גיל שנה)- ספרי תמונות (מילים ראשונות, ספרי עגלה למיניהם). ספרי שירים ודקלומים ("בוא אלי פרפר נחמד" / פניה ברגשטין, "דגדוגים" / דתיה בן דור), ספרים עם מלל מועט (משפט או שניים בכל עמוד) כמו "ברכבת יושבת ארנבת" / טובה שיינברג, "חתול גדול חתול קטן" / אמי רובינגר, "בבית שלי", "לבד על המרבד", "במשפחה שלי" / מיריק שניר, סדרת "לולו" / קמילה ריד, "ככה גם אני יכולה" / יונה טפר, "איפה גברת זרת" / שולה מודן).

-         פעוטות (שנה עד שנתיים)- ספרים שחוזרים על עצמם, בלי הרבה מלל. ("תירס חם", "מעשה בחמישה בלונים" / מרים רות, "ברכבת יושבת ארנבת" / טובה שיינברג, "חתול גדול חתול קטן" / אמי רובינגר, "הלו הלו אבא" / חנה הורן, "גלגלים" / מיריק שניר, ספרי "פינוקי" / אריק היל, "בוא אלי פרפר נחמד" / פניה ברגשטין, "אליעזר והגזר" / לוין קיפניס, "חרוזימים טעימימים / דתיה בן דור).

-         הגיל הרך (גילאים שלוש- ארבע)- ספרים עם קונפליקטים, ספרים שמדברים על רגשות שונים ("כספיון" / פאול קור, "ביגלה" / מרגרט ריי, "שמוליקיפוד" / כוש, "לקוף יש בעיה" / ג'וליה דונלדסון, "אבא, צמות!" / אסף הראל, "ספר הפילפילים" / אלונה פרנקל, "העכבר והתפוח" / סטיבן בטלר, ספרי "אוליביה" / איאן פלקונר, "מיץ פטל" / חיה שנהב, "דירה להשכיר" / לאה גולדברג, "הבית של יעל" / מרים רות, ספרי "איתמר" / דוד גרוסמן.

-         גילאים חמש – שש- ספרים מורכבים יותר. ספרים שיש בהם קונפליקטים לאו דווקא פתורים, שמעוררים מחשבה, שפותחים את הדמיון. ("המסע הגדול של כספיון" / פאול קור, "הענק הכי גנדרן בעולם", "טרופותי", "הלויתן והשבלול" / ג'וליה דונלדסון, "ארץ יצורי הפרא" / מוריס סנדק, "אריה הספריה" / מישל קנודסן, "חולד והגוזל" / מרג'ורי ניומן, "אהרון והעיפרון הסגול" / קרוקט ג'ונסן, ספרי "צפרדי וקרפד", הספרים של מאיר שליו).  

* כמובן שהגילאים יכולים להשתנות, בהתאם לרמה השפתית והסבלנית של כל ילד... *

באיזה גיל אפשר להתחיל?

האמת, בכל גיל. מגיל חודשיים כבר אפשר להראות לתינוק קטנטן תמונות מספרים ייעודיים לגיל. ומשם, להמשיך, עד גיל 120  ☺

קריאה נעימה!

Image courtesy of pixtawan at FreeDigitalPhotos.net

* מי אני בכלל? הנה פוסט היכרות:
פוסט ראשון – פוסט הכרות.

* עוד פעילויות לילדים?
- פעל, פיעל ו... התבלבל. פוסט על פעלים.
- מי קרא לי? פוסט על קריאת ספרים.
- עוגיות או לא להיות! פוסט עם מתכון לעוגיות שיבולת שועל.
- קוראת אתכם לסדר! פוסט על מיון והכללה.
- "אמא, מה עושים היום?" פוסט על הטרמה ושחזור, לקראת החופש.
- עוגת מיץ! פוסט עם מתכון לעוגת מיץ תפוזים.
- מיון ובגדים: זה הסתיו עם הענן, ועם מזג האוויר המבלבל...
- לך תדע! ידע כללי וידע עולם